כשמתכננים מרכז מבקרים, צריך תמיד לזכור שהטכנולוגיה צריכה לשרת את התוכן והחוויה, ולא להתפתות לחידושים שלפעמים נראים לנו מגניבים.
הטכנולוגיה של VR - או בשמה העברי המלא: Virtual Reality – ובעברית צחה: מציאות מדומה, נמצאת איתנו כבר הרבה שנים.
מדובר על משקפיים סגורות מכל הצדדים שהמבקר שם על העיניים, ואז הוא רואה סביבו עולם מדומה שמקיף אותו מכל הכיוונים – 360 מעלות. לכל כיוון שהוא יסובב את הראש הוא יראה את מה שהיוצרים בנו עבורו: משחק דמיוני, צילומי וידאו של מקום או סצינה ועוד.
יש אנשים, במיוחד מבוגרים, שהחוויה מוציאה אותם משיווי המשקל ולעיתים גם יוצרת בחילה, בגלל שהמוח מאבד את הקשר בין תחושות הגוף למראה העיניים.
כבר ב-2015 רכשה פייסבוק את אוקולוס (Oculus) שפיתחה וייצרה משקפי מציאות מדומה, והיום כל אחד יכול לקנות מערכת VR במאה ש״ח, כזאת שמתלבשת על הטלפון החכם, או מערכת עצמאית מתקדמת, באלף ש״ח.
ישנם מקומות מועטים (מאוד...) בהם ראיתי חוויית משקפי VR שגם עובדת היטב וגם מתאימה ומוצדקת מבחינת התוכן.
בתערוכת האקספו האחרונה שנערכה השנה בדובאי היו כמה מרכזים שהשתמשו בטכנולוגיית VR – חברת התעופה יונייטד אמירייטס, מצרים, פלסטיין (השכנים שלנו...) ועוד, אבל למרות הכסף הרב שהושקע בהם – כל התוצאות היו מאכזבות ולא הצדיקו את השימוש בטכנולוגיה.
ביקרתי בפריס בתערוכת IAAPA EXPO של הארגון העולמי של תעשיית האטרקציות והפארקים החווייתיים (אמנם ב-2019), ושם היו דוכני הדגמה של כל החברות המובילות בעולם בתחומי הטכנולוגיה המתקדמת. גם שם ראיתי ניסיונות רבים לייצר חוויות משמעותיות של VR – ללא הצלחה ממשית.
האתגר העיקרי
אין דרך לספר סיפור מרגש באמצעות המדיה הייחודית של VR. או לפחות – לא ראיתי עדיין בשום מקום חוויית VRשסיפרה סיפור מרגש. זה קורה בעיקר מפני שאין מיקוד של במאי ועורך שבוחרים עבור הצופה את נקודת המבט ואת המיקוד על הסיפור.
אמנם יש מקומות בהם יצרו חוויה מרשימה מאוד, שגם מצליחה מבחינה מסחרית – לדוגמה בכניסה לכותל המערבי סמוך למנהרות הכותל, שם יצרו חוויה מרשימה שממחישה את המבנה של בית המקדש בירושלים העתיקה, ואת עבודת הכוהנים. מי ששם את המשקפיים על עצמו יכול להרגיש כאילו הוא נמצא בבית המקדש, ורואה את עבודת הכוהנים ואת המבנה המפואר. באמת עבודה יפה!! מה שהיה חסר לי במיצג הוא שאין שם סיפור מרגש שמחבר אותי להיסטוריה ולמבנה של המקום. אבל אולי זו רק בעייה שלי..
דודו שליט״א ידידי, יוצר, אנימטור, צייר ואיש רב פעלים, העיר את תשומת ליבי לכך שאחת הבעיות הגדולות עם שימוש בטכנולוגיה חדשה היא שגם החידוש הטכנולוגי הכי מרגש שעומד בשפיץ של מרכז המבקרים, נראה לאחר שנים ספורות כמו טריק מיושן שעבר זמנו. פשוט צודק.
יש מקומות בהם השימוש מוצדק לגמרי!
לדוגמא – במרכז המבקרים ׳אילנות קק״ל׳, שבוצע על ידי קומפיוגרפיק, ובו ישנן עמדות VR שמדמות טיול אופניים בתוך יער קק״ל. מרכז אילנו עוסק כולו בעצים ויערנות, ולכן הצבה של עמדות אופניים בהן המבקר מתיישב על אופניים, שם על עצמו את המשקפיים ומדווש כדי לטייל ביער – זה מוצדק וגם מגניב. (גילוי נאות: שימשתי כמנהל התוכן של המרכז).
אמנם גם במרכז אילנות ה-VR לא מספר סיפור, אבל שם הוא לא מתיימר לרגש או ללמד – אלא רק לתת חוויה כייפית של נסיעה ביער, שמסתיימת אגב בטיסת ריחוף מעל היער. החוויה המרגשת באילנות מתקיימת במלואה באודיטוריום.
לסיכום
שימוש בטכנולוגיית VR יכולה להיות מתאימה ומוצדקת במקרים מסוימים – אבל הם מועטים ונדירים, ובדרך כלל השימוש בטכנולוגיה מבוצע ללא הצדקה אמיתית ויוצר חוויה שאינה מקדמת את המטרה.
ליצור דברים פשוטים וטובים – זה הכי מסובך. בהצלחה!
Comments